נדחתה עתירה להורות כי החלטת לשכת עוה"ד לפסול שלושה חודשי התמחות בטלה

1.         בפני עתירה בה מבוקש להורות, כי החלטת ועדת המתמחים של לשכת עורכי הדין (החלטה בעל-פה) מינואר 2008, על-פיה יש לפסול שלושה חודשי התמחות של העותר הינה בטלה.

כן נתבקש צו ביניים, המורה למשיבה לאפשר לעותר לגשת למבחני ההסמכה של לשכת עורכי הדין, לרבות הבחינה בכתב הקבועה ליום 5.5.08.

2.         העתירה והבקשה הוגשו לבית המשפט ביום 19.3.08 והדיון בפני התקיים ביום 1.4.08. בהסכמת הצדדים דנתי בעתירה עצמה, כאשר התגובה לצו הביניים נחשבה כתגובה לעתירה. עקב לוח הזמנים הקצר, אפשרתי למשיבה להגיש את תצהירה של גב' דליה יונה להשלמת טיעון וכן לעותר להגיב על-כך.

            הדיון הדחוף התקיים בהתחשב בכך שהבחינה בכתב קבועה ל- 5.5.08 וכדי לאפשר לעותר לדעת את מצבו המשפטי מבעוד מועד, כאשר הוא נמצא בעיצומם של הלימודים לבחינה.

3.         אין מחלוקת שהעותר סיים את לימודיו המשפטיים והחל להתמחות אצל עו"ד יגאל וייס ביום 15.3.07. אין גם מחלוקת שהעותר החליף את מקום התמחותו והחל להתמחות אצל עו"ד עמי סביר ביום 20.6.07. אין גם מחלוקת שבקשת עו"ד סביר לאשר את התמחות העותר אצלו מיום 20.6.07 נשלחה בפקס ממשרדי עו"ד סביר ללשכת עורכי הדין בירושלים, ברם, עקב רישום מספר שגוי של הפקס (הסיפרה 0 חסרה במספר), לא הגיעה בקשה זו למשיבה.

4.         המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי התנהגותם, וליתר דיוק לגבי השיחות בעל-פה שהיו בין העותר לבין עובדת המשיבה, גב' דליה יונה, המטפלת אצל המשיבה בענייני המתמחים מזה כעשרים שנה, למשמעות שיחות אלו וכן לגבי היישום המשפטי של הדין והפסיקה על מקרה זה.

5.         לטענת העותר, עקב הבעיות שהיו לו עם אישור ההתמחות אצל עו"ד וייס יגאל, שבקשתו לאמן אותו כמתמחה נדחתה בתחילה, הוא פנה בכתב ללשכת עורכי הדין במכתב מיום 11.5.07 (נספח א' לעתירה), ולאחר שמצא מקום התמחות חדש (אצל עו"ד עמי סביר), שלח ביום 10.6.07 מכתב לגב' דליה יונה מהלשכה, בו הודיע שהוא עובר להתמחות אצל עו"ד סביר ומתחיל את ההתמחות ב- 17.6.07 (נספח ב' לעתירה).

            לטענתו, בתחילת חודש יולי 2007 פנה לגב' דליה יונה לבדוק מדוע לא קיבל את תעודת המתמחה שלו, והוברר לו כי העיכוב לכך נובע מאי-אישור ההתמחות בתחילה אצל עו"ד וייס, כשגב' דליה יונה ציינה בפניו שהיא יודעת על המעבר לעו"ד סביר, אך לא ציינה כי הדיווח של עו"ד סביר על תחילת ההתמחות לא הגיע למשיבה.

            לטענתו, הוא ניהל עשרות שיחות טלפון עם גב' דליה יונה, בעקבות אי-הגעת הדו"ח החצי-שנתי על התמחותו, שמילא עו"ד וייס, והיא חזרה ואישרה שהכל בסדר ולא נאמר לו אף פעם שמכתבו של עו"ד סביר מיום 18.6.07, לענין תחילת ההתמחות, לא הגיע למשיבה.

            רק משהגיש את דו"ח ההתמחות החצי-שנתי למשיבה, בדצמבר 2007, נודע לו מגב' דליה יונה שהבקשה לאשר את התמחותו אצל עו"ד סביר לא הגיעה למשיבה, ובעקבות זאת המציא הודעה זו למשיבה ב- 16.12.07.

            בעקבות שימוע שנערך לעותר, הוחלט שלא יוכרו לו 3 חודשי התמחות.

לטענת העותר, בנסיבות האמורות, מדובר בטעות של המשיבה שלא הצביעה בפניו על כך שיש בעייה במסמכים ושהבקשה להתמחות לא הגיעה. לכן, לא היה מקום לפעול בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), תשכ"ב - 1962 (להלן: "הכללים") ולא להכיר בחלק מתקופת התמחותו, כאשר אין מקום לדקדק בדרישת הכתב ויש להעניק לו סעד מן הצדק.

6.         לטענת המשיבה, הבקשה להתמחות לא הגיעה למשיבה עד 13.12.07. לטענתה, העותר לא בירר ושאל לגבי בקשה זו, אלא רק לגבי האישור ממאמנו הקודם, עו"ד וייס, לגבי סיום ההתמחות, ועל-כך, ורק על-כך נסבו שיחותיו עם גב' דליה יונה.

            בנסיבות אלו, חלות הוראות כלל 3(ד) לכללים, וועדת ההתמחות פעלה לפי כלל זה והמליצה לאשר לעותר את התקופה המקסימלית שניתן לאשר בתקופת התמחות מוקדמת לתאריך בו התקבלה הבקשה בלשכה, המלצה שתובא לאישור הוועד המרכזי באחת מישיבותיו הקרובות.

            לטענת המשיבה, היא לא מוסמכת לאשר תאריך מוקדם יותר מ- 90 ימים לתאריך שבו התקבלה הבקשה בלשכה, והרשלנות המשרדית של העותר ומאמנו החדש, ששלחו את הפקס למספר שגוי, הם שגרמו לכך לכך כי אין אפשרות חוקית להכיר לעותר במלוא תקופת ההתמחות.

            לטענת המשיבה, אין גם אפשרות להתיר לעותר לגשת לבחינות לשכת עורכי הדין טרם סיים את התמחותו כדין, באשר אין אפשרות לאפשר למתמחה לגשת לבחינות התמחות לפני תום תקופת ההתמחות ואין גם הגיון לאשר זאת.

7.         לאחר ששמעתי את הצדדים בפני ועיינתי בעתירה, בבקשות ובתגובות, החלטתי לדחות את העתירה.

            יש להבהיר ולהדגיש, שאין כל טענה לפקפוק בגירסת העותר, שהוא אכן החל להתמחות אצל עו"ד סביר ביום 20.6.07, לאחר שקודם לכן התמחה אצל עו"ד וייס מ- 15.3.07. אין גם כל פקפוק ביכולתו של העותר ובכישוריו להירשם כעורך-דין, בכפוף לכך שיעמוד בבחינות הנדרשות, כאשר ניתן אף לשבח את העותר על יכולתו המשפטית והופעתו המרשימה במסגרת עתירה זו.

            יחד-עם-זאת, במקרה זה אין מנוס מדחיית העתירה.